אחרי רבע שעה של חיפושים מצאנו אותה ולא היתה מאושרת ומרוגשת ממני. זו היתה רגיעה לנפש.
אני יודעת, אומנם לא מדובר בקופסא הכי יפה או הכי מפונפנת, אבל זו קופסא שמלאה בזכרונות עבורי.
סבא וסבתא גרו בדירה ישנה בירושלים עם מטבח שנות החמישים עם ארונות עץ של פעם בצבע קרם צהבהב ועם חלוקת מדפים פנימית שלא רואים כמעט בימינו.
במדף העליון ביותר של הארון היתה מונחת לה בדרך קבע קופסת הפח האדומה, אותה סבתא מילאה באופן שבועי בשעטנז של עוגיות, כדי שתמיד יהיה עם התה והקפה וכדי שכל אחד יוכל למצוא משהו שהוא אוהב.
כדי להגיע לקופסא תמיד היינו צריכים להשתמש באחד מכסאות הפורמייקה שבמטבח הקטן ולהשען עם ברך אחת על השיש ולשלוח יד אחת גבוה גבוה למעלה.
סבתא כבר היתה מיומנת וזיהתה את הצליל של גרירת הכסאות כבר מהסלון והיתה קוראת בקול: "מיכלי, קודם אוכל ואחר כך עוגיות", אז הייתי מחרישה את צעדיי כדי להגיע למטרה.
הקופסא בדרך כלל היתה מלאה באוסף עוגיות וינטאג' מהמיטב של שנות ה- 80', עוגיות אוזני פיל, סהרונים, עוגיות פרח עם ריבה, עוגיות חמאה, בייגלה מלוח, פתי בר, בפלות (כן, בפלות!) וכד' וכמובן עוגיות ספירלה שהן בין האהובות עלי.
בדרך כלל כשאתה דומה למישהו הסביבה מזכירה לך את זה לעיתים קרובות.
אבל אני כבר מזמן הבחנתי בדברים מובהקים שבהם אני דומה לה.
האופן המוזר והייחודי שבו אני מורחת קרם ידיים או קרם פנים במן תנועות הסיבוביות שמיוחדות רק לה.
מבנה הפנים העגול שלי והגומות שקיבלתי ממנה.
הנטייה שלי לאגור אוצרות וינטאג' מהרחוב, כי בטוח מתישהו אשדרג את זה או אמצא לזה שימוש ראוי, אחרי שנים שהיא שמרה לי בארון קטן אוצרות שהיא מצאה עבורי.
אוסף תכשיטי הזהב שלה שלמדתי להעריך ולאסוף לעצמי אוסף אחד משלי.
היה לה טקס קבוע שבו היא ישבה ליד החלון ומרחה את הידיים שלה בלימון חצוי. היא תמיד אמרה לי שזה מה שמשאיר את העור שלה מתוח, בהיר, חלק וללא כתמים.
סבתא יונה אהבה לקחת אותי לעיר ולשבת ולאכול פיצה עם זיתים בביג אפל פיצה עם כוס מיץ ענבים צוננת ולנהל שיחות על החיים.
הפוסט הזה הוא חלק מפרויקט "מבשלים ביחד" שמוקדש הפעם כולו לאוכל שמהווה עבורנו זכרון ילדות.
בפרויקט הפעם תמצאו 20 מתכונים, של 20 בלוגרים סופר מוכשרים שלרגע קצר אחד חוזרים בזמן לאוכל שגורם להם להרגיש שוב קצת ילדים.
רוצים לקרוא את שאר הסיפורים והמתכונים המשתתפים בפרויקט? כנסו ללינק >>
כשמדברים על זכרון ילדות בהקשר של אוכל כמובן שקופסת הפח האדומה של סבתא יונה שהיתה מלאה בעוגיות מהווה זכרון כל כך חזק עבורי.העוגיות האהובות עלי ביותר (עד היום) הן עוגיות הקרמוגית שאני לא מסוגלת להפסיק לאכול ואני מכינה לפי המתכון של קרין גורן ויחד איתן צועדות ראש בראש עוגיות הספירלה הנוסטלגיות והמעולות.
אני לא חושבת שהיה בית בישראל שהספר עוגות לכל עת לא כיכב בו. אצל אמא שלי בבית הוא הספר הכי מפורק ומודבק מבין כל הספרים.
עוגיות ספירלה
מה צריך?
- 200 גרם חמאה רכה
- 3 כוסות קמח
- 1/2 כפית אבקת אפייה
- קורט מלח
- 1/3 כוס שוקולית רגילה/ אבקת שוקו אינסטנט
- כף חלב
- כוס סוכר
- 1 ביצה
- כף תמצית וניל
- גרידת לימון מחצי לימון
שדרוגים:
- הוספת 1/3 כוס אגוזי לוז/ פיסטוקים קלויים וקצוצים דק דק לבצק.
- לאוהבי הקפה- המרת חצי מכמות השוקולית בקפה נמס (מומלץ להמיס אותו בכפית מים רותחים לפני הוספתו לתערובת השוקולית והחלב.
אז איך עושים?
- לתוך קערה בינונית מנפים קמח, אבקת אפייה ומלח.
- בקערונת קטנה מערבבים יחד את השוקולית והחלב עד שנוצרת תערובת חלקה, במידה והיא סמיכה מידי ניתן להוסיף כפית חלב.
- בקערת מיקסר עם וו גיטרה מערבבים את החמאה הרכה והסוכר עד להיווצרות תערובת קרמית, חלקה ואוורירית
- מוסיפים פנימה את הביצה, גרידת הלימון ותמצית הווניל וממשיכים לערבב למספר שניות נוספות עד שהתערובת אחידה.
- מוסיפים פנימה בעדינות את תערובת הקמח, אבקת האפיה והמלח ומערבבים במיקסר למספר שניות בלבד עד שכל החומרים מתאחדים.
- מחלקים את הבצק לשני חלקים שווים כמה שניתן. חלק אחד מניחים בצד ואת החלק השני מחזירים למיקסר ומוסיפים אליו את תערובת השוקולית והחלב ומערבבים לשניות ספורות עד לקבל בצק בצבע אחיד.
נוצרו לנו שני גושי בצק אחד לבן ואחד חום. משטחים כל גוש בצק לצורת דיסקית, עוטפים בניילון נצמד ומניחים במקרר לחצי שעה. - לאחר חצי שעה מחלקים כל צבע לשניים ומרדדים על משטח מקומח לריבוע בעובי של כ- 1 ס"מ.
- מניחים את ריבוע השוקולד על הריבוע הלבן ומהדקים אותם בעדינות יחד בעזרת מערוך ומגלגלים לגליל צר וארוך.
חוזרים על הפעולה עם יתרת הבצק. - עוטפים כל גליל בניילון נצמד ומצננים במקפיא לחצי שעה ובזמן הזה מחממים את התנור ל- 180 מעלות.
- לאחר חצי שעה פורסים את הגליל לפרוסות בעובי 1/2 ס"מ ומניחים את העוגיות בתבנית אפיה מרופדת בנייר אפיה במרווחים של 2 ס"מ ביניהן.
- אופים את העוגיות ל- 15 דקות עד שהעוגיות מתחילות להזהיב (לפעמים 2-3 דקות אקסטרה אם צריך) בתנור שחומם מראש ל-180.
- מצננים את העוגיות ומאחסנים בצנצנת/ קופסא אטומה עד שבוע (נראה אותן נשארות שבוע בצנצנת…).
רוצים לקרוא את שאר הסיפורים והמתכונים המשתתפים בפרויקט? כנסו ללינק >>
תיהנו ושיהיה סופ"ש נפלא,
מיכל