חיי פאי | פאי אגסים ווניל וגם- פאי פירות יער

* זהירות פוסט דביק ורומנטי! לפעמים זה בסדר להיות קצת כאלה, לא?!

1111112008 זו השנה.
האיש שלי ואני הכרנו. סוף סוף. נפגשנו אי שם במרכז תל אביב, האיש שלי אומר שזה היה בסילון, בקינג ג'ורג' וסביר להניח שהוא צודק. ואני משום מה זוכרת ארוחת בוקר שהכנתי לחברים בשבת אצלי במרפסת במזא"ה…אבל כנראה שזו היתה הפעם השניה שנפגשנו.
שמענו אחד על השניה במשך שנים דרך החברים המשותפים והמאוד קרובים שלנו (לימים ייקראו "החבריקים"), אבל איכשהו מעולם לא נפגשנו. עד 2008. עד הסילון/ ארוחה במרפסת- תלוי את מי שואלים.
מאותה שניה החיבור היה טבעי ונכון. החברות שלנו התפתחה לה בצעדים קטנים קטנים. שנים עברו. הוא היה ביחד. אני הייתי ביחד. למרות שמעולם לא היינו ביחד ביחד.
כנראה שכל אחד מאיתנו היה צריך לעבור את הדרך שלו כדי שבסוף נבין שאנחנו רוצים דרך משותפת.
אתה. אני. ברלין. אפריל 2012
אז הגיעו התובנות. וטוב שהגיעו. כנראה שברלין זה מקום טוב לתובנות. החבר הכי טוב שלי ואני. מאיפה זה הגיע?!
נראה לי שזה היה עניין של זמן. אך עם זאת, זה בהחלט לקח זמן. הרבה זמן. 4.5 שנים זה זמן מכובד לשים סיר זוגיות על האש, לא?
כנראה שהזוגיות שלנו היתה צריכה להתבשל כמו קדירה חורפית. שזמן הבישול שלה הוא בגדר המלצה. שכל דקה (או שנה במקרה שלנו) השביחה אותה. הפכה אותה למגרה יותר. מעניינת יותר. צבעונית יותר וממלאת יותר. כולם הופתעו ומצד שני איכשהו זה לא הפתיע אף אחד.
חודש לאחר מכן האיש שלי קיבל הצעת עבודה באנגליה הקרה והמדהימה.
חודש אחר כך. קיץ. ישראל. הדירה והחיים שלו נארזים על ידינו לארגזים על ארגזים. הבגדים החמים שלו מקופלים יפה במזוודה. וסימן שאלה גדול מונח עליהם ועל הזוגיות שלנו.
למרות שהוא היה כאן מאז ומתמיד. פתאום ראיתי אותו. פתאום הלב שלי פתח חלונות חדשים שלא פתחתי עבורו קודם לכן. חלונות שלא ראיתי. חלונות שמיועדים אך ורק לו.
יוני 2012. האיש שלי באנגליה. אני בישראל.
באופן טבעי הנסיעה העלתה שאלות רבות. מעבר לקושי הרב שהנסיעה הציפה בנו כחברים הכי טובים בעולם, התווסף נדבך נוסף למורכבות- הזוגיות החדשה שנרקמה לה חודשיים קודם לכן.
לא היה ספק שהנסיעה שלו היא הדבר הנכון עבורו. אך עלתה השאלה האם הנסיעה שלו היא הדבר הנכון עבורנו? האם לא נצטער על כך? האם אנחנו לא מוותרים פה על משהו טוב שיכול לקרות לנו? מה יהיה? איך אפשר לגרום לזה לקרות בכל זאת? מה יקרה אם זה לא יעבוד? מה יקרה לחברות שלנו אז?
אבל מה שהיה בינינו זה לא אהבה חדשה, זו אהבה שנמצאה. כמו אבידה- הרי זה היה שלך תמיד. זה לא שראית את זה והחלטת שמעכשיו אתה מאמץ את זה. זה היה איתך, אבד לך, וכשתמצא את זה- תזהה את זה. על בטוח. כמו אבידה- כשתמצא- תדע שזה שלך. אל תשאל איך. פשוט תדע.
זה קסום. לגמרי. אתם לא חושבים?
במהלך שנה חודשיים ניהלנו קשר מרחוק. בזמן הזההצלחנו לייצר ולבסס מנגנונים יצירתיים ומשובחים במיוחד של "איך לגרום לזה לקרות". איכשהו זה עבד. לא ברור איך. פשוט רצינו שזה יצליח. קראנו לזה Relocationship.
שנינו הקדשנו זמן בלטפח את הקשר החדש- ישן שלנו. מטוסים וזמן אוויר הפכו להיות חלק מהשגרה שלנו ודאגנו להתראות כמה שיותר.
כולם שאלו אותנו איך ניהלנו קשר כזה, איך התמודדנו עם הפרשי השעות (כולה שעתיים אבל ב- 23:00 בלילה זה ממש לא כולה). איך מנהלים קשר יומיומי במצב שבו התקשורת העיקרית עם בן הזוג שלך היא דרך אמצעים טכנולוגיים שונים (וייבר, וואטסאפ, סקייפ ועוד תופינים) שמרביתם על גבול הלא מתפקדים (סוגיה מורכבת ומתסכלת בפני עצמה).
בכל פעם ששאלו אותי עניתי שהסוד הוא סבלנות ויצירתיות . ובעיקר ניסיתי לשכנע את עצמי שזה אכן הסוד ולא פשוט כי לא ממש היתה ברירה: האיש שלי שם. אני פה. אנחנו יחד- אז גורמים לזה לקרות!
אם במצב רגיל על בני הזוג להיות יצירתיים, להשקיע ולהמציא את הזוגיות כל פעם מחדש, אז משימה זו הופכת למורכבת יותר כאשר חיים במדינות נפרדות.
קולינריה היא בין הדברים שתמיד חיברו ביני לבין האיש שלי. הקדשנו לה זמן, כסף (בתקציב מוגבל) ומילים רבות. תמיד הוקרנו לה תודה על המקום שהיא תופסת בקשר שלנו.
יכולנו להעביר שעות בשיחות על אוכל (האיש שלי ניחן ביכולות אכילה אינסופיות ויש לי עדים לכך- והוא עדיין חתיך!!!) וההיסטוריה שלנו מורכבת מזיכרונות קולינריים רבים בניחוח תל אביבי.

  • קפה ומאפה מ'הבראסרי' בשבת בבוקר על הדק במזרקה בכיכר רבין
  • מרק טעים טעים ביום חורפי על הספה האפורה בסלון בדירה הישנה שלי
  • נקניקיה ב'פרנק' או ב'ויטרינה' באמצע הלילה אחרי בילוי
  • ארוחת שחיתות מהים ב'גוצ'ה' מתחת לבית שלי
  • גלידת תות אמיתי ב'אייסברג' בבן יהודה אחרי הים
  • מרק תימני ולחוח בכרם בשישי בצהריים (קצת חזרה למסורת אף פעם לא מזיקה)
  • פוייקה מפנק ושווה ליד מעיין בצפון
  • טוסט כמו שטוסט צריך להיות ב'משולש' בדיזינגוף
  • חלה מתוקה וחמה ביום שישי בבוקר בסנטר שנשאבת על ידי האיש שלי תוך 5 דקות
  • חומוס ב'אבו דאבי' בקינג ג'ורג' וכמה שעות לאחר מכן קלקול קיבה משותף (לא למדנו אחרי הפעם הראשונה…)
  • התרגשות לקראת חנוכה ונהירה עם האיש שלי לסופגניות החטאים בטל בייגלס ליד הסנטר (כל שנה הוא בהתרגשות על). אני מודה, אני פחות בקטע של סופגניות אבל נהנית לראות אותו באקסטזה.
  • השקת הקרמבו הראשון של החורף
  • חיפוש אחר ג'חנון סודי בסמטאות יפו ואכילתו על גבעה מושלמת עם נוף לים
  • להשתכר בשעות הערב מהקאווה של ארוחת הבוקר ב'בנדיקט' ברוטשילד
  • היכרות ראשונה של האיש שלי עם הרוגעלך המושלם ב'מרציפן' בשוק מחנה יהודה (אני בשוק שהוא לא הכיר את זה לפני זה) אחרי מרק קובה ירושלמי ב'עזורה' – רוטינה שתחזור על עצמה עוד מספר פעמים בהמשך יחסינו.
  • וופל ב'בבט' בנחלת שבעה אחרי טיול יומי בירושלים.
  • והמשקה הרשמי שלנו שמלווה אותנו כבר שנים ואיתו האיש שלי ואני מציינים דכאון, שמחה, אירועים מיוחדים ואירועים שגרתיים- מילקשייק התות של מקדונלד'ס (אני אומרת לכם, זה עדיין לא תפס- אבל זה יהיה היסטריה!)

ולכן, זה רק התבקש שזה יהפוך לחלק מהשגרה שלנו גם בזמן שאנחנו רחוקים.
הקונספט נקבע !!! מיטב הקופירייטרים (האיש שלי ואני) התכנסו לבחירת שם לקונספט:
קולות של תופים….

Cooking Date

לימים זה יהיה מושג מוכר וידוע בכל רחבי הממלכה- ישראל ואנגליה.
הרעיון הוא שאחת לשבוע (המועד נקבע לשבת אחה"צ- ערב) קבענו זמן מיוחד (בשונה מהשיחה היומית הארוכה שלנו בכל ערב) שבו אנו מבשלים יחד באמצעות הסקייפ את אותו המאכל לשבוע געגועים נוסף שקרב ובא על שנינו לטובה.
המתכון נקבע יומיים קודם לכן ורשימת קניות מסודרת הועברה לאיש שלי שדאג לא לשכוח יותר ממרכיב אחד (כי אז האלתור נהיה מורכב עבורו ועבורי)
הקונספט שירת מספר מטרות:

  • גיוון ויצירתיות שהוזכרו מוקדם יותר כגורם הצלחה נמבר וואן.
  • האיש שלי שיפר את כישורי הבישול והאוריינטציה שלו בסביבת המטבח (אני אומרת לכם- זו השקעה לטווח ארוך.
  • עוד נושא לשיחה במשך השבוע (אז איך היתה ארוחת צהריים? מה אמרו לך? התפעלו? כל הכבוד! גאה בך!) למרות שהיעדר נושאי שיחה אף פעם לא היו מנת חלקנו…

לשמחתי הקונספט הושרש והיווה אבן דרך משמעותית בכל שבוע ושבוע ואירוע שאנו שציפינו בכיליון עיניים.
בשנה וחודשיים בהם היינו במדינות נפרדות למדנו להתקרב, לשמוח, לריב, לשתוק, להתעדכן, להיות חלק בלתי נפרד, לגלות דברים חדשים, ליצור אינטימיות, ללכת לישון אחד ליד השניה (כשהלפ טופ מחבר בינינו), להשתלב ולקחת חלק כל אחד ביומו של האחר כאילו אין ים שמפריד בינינו.
ובעיקר לאהוב יותר ויותר.
בתקופה זו קיבלנו החלטה שלא משנה מה אנחנו רוצים להיות יחד והחלטתי לקחת את הצ'אנס וכמו ש: ד. ארמוני שרה: נסעתי בעקבות האהבה ויצאתי להרפתקה ועברתי לפה (ה"פה" שלי עכשיו זה לידס בצפון אנגליה).
6 שנים מאז שהכרנו לראשונה. שנתיים מאז שאנחנו ביחד. אוטוטו אני שנה פה איתך. ביום שבת הקרוב אנחנו חוגגים את יום הנישואים הראשון שלנו.
אני מאוד מתרגשת.
הפוסט הזה מוקדש לאיש שלי ורק שלי שאוהב מאוד את פאי האגסים/ פירות היער שאני מכינה.

IMG_1400_Fotor
פאי אגסים ווניל/ פאי פירות יער (מה שעושה לכם יותר טוב).

המתכון מתבסס על המתכון לפאי אגסים של קרין גורן ואני עשיתי בו מעט שינויים ובעיקר הוספתי וריאציה של פאי פירות יער שהפכה לאהובה מאוד אצלנו בבית.
כמות הבצק והמלית מספיקות לתבנית פאי בקוטר 24 ס"מ ולעוד מספר תבניות טארט קטנות.
הפאי מחזיק נהדר בהקפאה, שמים אותו לדקה במיקרו והוא כאילו יצא השניה מהתנור.

מה צריך?

לקלתית (בצק פריך):

  • 2 כוסות גדושות קמח (300 גרם)
  • 1/4 כפית מלח
  • 3/4 כוס אבקת סוכר (100 גרם)
  • 200 גרם חמאה קרה, חתוכה לקוביות
  • 1 ביצה טרופה

למלית:

  • 1 מיכל שמנת מתוקה (250 מ"ל)
  • 1/2 כוס חלב (120 מ"ל(
  • 5 כפות אינסטנט פודינג וניל (50 גר')
  • 5 כפות אבקת סוכר (50 גרם)
  • 2 ביצים
  • ½ כפית תמצית וניל
  • 3 אגסים פרוסים כמניפה/ כוס וחצי פירות יער (מיקס פירות/ תותים/ פטל אדום/ פטל שחור/ אוכמניות/ חמוציות/ דובדבנים).

אז מה עושים?

הכנת הקלתית:

*חשוב! מכיוון שמדובר בבצק פריך חשוב לא לעבד אותו יותר מידי, כמה שפחות התעסקויות ככה הוא יותר פריך
שמים במעבד מזון עם להב פלדה את הקמח, החמאה (הקרה!) חתוכה לריבועים, מלח ואבקת הסוכר ומעבדים בפולסים עד שמתקבלת תערובת פירורית.
מוסיפים לתערובת את הביצה וממשיכים לעבד עד שנוצרים גושי בצק, תהליך שלא לוקח יותר מכמה שניות.
IMG_1968_Fotor_Fotor_Collage_Fotorמוציאים את הבצק ממעבד המזון למשטח העבודה ומאחדים בעזרת הידיים לכדי גוש אחד שאותו משטחים לעיגול בעובי סנטימטר ועוטפים אותו בניילון נצמד ומניחים במקרר לשעה.
לאחר שעה מוציאים את הבצק מהמקרר ומרדדים אותו לדיסקית בעובי של 3-4 מ"מ, ומרפדים את תבנית הפאי, תוך הידוק הבצק לדפנות ולתחתית.
אני תמיד מעדיפה לרדד את הבצק על הניילון הנצמד מה שמאפשר להרים את הבצק הדק בקלות ולהפוך בעדינות על התבנית ולהדק אותו כאשר הניילון עדיין עליו. ממש מקל על התהליך.
כאשר הבצק מהודק לתבנית ולדפנותיה יש להוציא את הניילון הנצמד ולדקור את תחתית הבצק במזלג ומניחים את התבנית עם הבצק במקפיא למשך 3/4-שעה ובמקביל מחממים תנור ל- 180 מעלות.
IMG_1981_Fotor_Fotor_Collage_FotorIMG_1982_Fotorבינתיים מכינים את המלית…
אפייה עיוורת: מוציאים את הבצק מהמקפיא ומניחים עליו נייר אפיה שקיווצ'צ'נו טוב טוב ביד ופרסנו על תחתית הבצק. על הנייר מניחים משקולות מיוחדות לאפייה עיוורת או קטניות יבשות (שעועית, חומוס וכו'- אני ממליצה לאפות אותם בפעם הראשונה בנפרד מכיוון שהן ממלאות את הבית בריח שהוא פחות נעים. לאחר האפיה הראשונה מאחסנים בצנצנת או קופסא וזה נשמר ימבה זמן).
אופים את הקלתית 15 דק' עד שהבצק מתחיל להזהיב.
IMG_2003_FotorIMG_2022_Fotor

הכנת המלית:

* לפאי אגסים: חותכים אותם לחצי לאורך, מוציאים בעדינות עם כפית את הגרעינים ופורסים כל חצי לצורת מניפה, אך משאירים את הפרוסות מחוברות בבסיס העליון של האגס.
IMG_1222_Fotor* לפאי פירות יער: מפזרים את פירות היער על הקלתית (אפשר פירות קפואים או טריים). לי נשאר עוד קצת בצק אז החלטתי להכין גם פאי בננות.
IMG_1348_FotorIMG_1347_Fotorטורפים בקערה (לא מקציפים) חלב, שמנת מתוקה, אינסטנט פודינג, אבקת סוכר, תמצית וניל וביצים.
מסדרים את מניפות האגסים על הקלתית בצורה מעגלית ויוצקים מעל את התערובת, כמעט עד שולי הקלתית.
IMG_0820_Fotorאופים כ-30 דקות, עד שהקרם זהוב ויציב. זה בסדר אם מרכז הפאי יותר רך מהשוליים.
מצננים ומגישים בטמפ` החדר.
IMG_0853_FotorIMG_0821_FotorIMG_1401_Fotorולסיום סיומת:
מכיוון שאנחנו בסימן זוגיות אפרגן הפעם בשני שירים מאוד מאוד אהובים עלינו. תיהנו!


מאחלת לכם סופ"ש נפלא ומלא באהבה.
מיכל

13 thoughts on “חיי פאי | פאי אגסים ווניל וגם- פאי פירות יער

  1. נחומי, אין ספק שאת אחת ומיוחדת. יום נישואים שמח מאוד, מותק!
    לחיי שנים רבות נוספות של אהבה ועוגות פאי מוצלחות!

  2. הי מיכל,

    מעבר למרשם, ההקדמה מרגשת מרגשת!!!!
    יום נישואין שמח ומאושר ושיהיו לכם עוד הרבה שנים נפלאות ביחד!!!!!!

  3. Pingback: חגיגות שנה בממלכה | קציצות בשר, חצילים ועגבניות על הר של פתיתים | Balaboosta

  4. Pingback: האיש ששנא קיש | קיש ברוקולי וגבינות בקלי-קלוֹתוֹ (נשבעת!) | Balaboosta

  5. Pingback: טארטלטים במילוי קרם פטיסייר ופירות (כי יש לי יומולדת!) | Balaboosta

  6. Pingback: טארטלטים במילוי קרם פטיסייר ופירות | Balaboosta

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *